בנם הבכור של איריס וגבי. נולד ביום י"ד בחשוון תשמ"ט (24.10.1988) בבאר שבע. אח לאביב, מור ותומר.

סהר גדל בבאר שבע. למד בבית הספר היסודי "יובל" ובלט בין חבריו לכיתה מראשית לימודיו. בחטיבת הביניים "נווה מנחם" היה חבר פעיל במועצת התלמידים, אהוב על חבריו ומוערך על ידי כל מוריו. סיים את לימודיו בהצלחה בתיכון "דוד טוביהו".

נער מאוד משפחתי, שאהב את הרגעים של הבית והביחד, את החמימות הביתית ואת האוכל של אימא. קשור להוריו, כיבד אותם ועזר בבית ככל שנתבקש, גם יחסיו עם שלושת אחיו הצעירים ממנו היו מצוינים. שימש כעמוד התווך של הבית, בכל עת דומיננטי ובולט. אהב את המפגשים במשפחה המורחבת בשבתות ובחגים. החג האהוב עליו היה פורים ומדי שנה הפתיע בתחפושת מיוחדת ומושקעת בעזרת אימו, כדברי המשפחה: "איריס הייתה משקיעה בחליפות מיוחדות, ובכל חג פורים הייתה משקיעה בחליפות מקוריות".

אהב לבלות ואהב את החיים, לשמוח ולשמח. כשעשה משהו דאג לעשות זאת מושלם - ידע שאם כבר עושים משהו אז לעשות את זה הכי טוב. בעת לימודיו קשר קשר זוגי חם ואוהב.

מגיל צעיר נמשך למוזיקה וגילה כישרון בשירה, כישרון שירש מאביו. השתתף בטקסים בבית הספר, וכנער עבד עם אביו בחברה המשפחתית העוסקת בהקלטות באירועים ובתִקלוט במסיבות ובמועדונים.

אחרי בר המצווה שלו התקרב לדת, והחל לבקר בקביעות בבית הכנסת השכונתי. במסגרת זו הכיר את הזמר עמיר בניון והשניים הפכו לחברים קרובים, התפללו יחד בבית הכנסת ואף ביקרו יחד באירועים מוזיקליים. "עמיר שימש לסהר מודל לחיקוי", סיפרה אימו, "היווה עבורו דמות מאוד דומיננטית".

נער צנוע, נדיב וטוב לב. מגיל צעיר נהג לעזור בסתר, ורבים ממעשיו הטובים נודעו למשפחתו רק אחרי נפילתו, מסיפורי מבקרים בביתם. הם סיפרו: "פעם אחת עזר לאדם שנהג לבוא לבית הכנסת לשלם את חובותיו לחברת החשמל. זאת עשה על ידי איסוף כספים מהאנשים בבית הכנסת ומכספו האישי. בנוסף, נהג לתת מזון באופן קבוע לאדם שהכיר בבית הכנסת".

ביום 10.10.2007 התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל הלוגיסטיקה, היה חייל טוב וממושמע, זכה להערכת מפקדיו ועמיתיו ואחרי כמה חודשים כמכונאי רכב ביחידת בינוי קודם בתפקיד ובדרגה. סיפר סגן-אלוף באדי, מפקד היחידה: "בזכות רצינותו ואופיו שובץ סהר למדור לוגיסטיקה ביחידה והיה ליד ימינו של נַגד המדור. יכולנו לסמוך עליו בכל משימה, בתוך הבסיס ומחוץ לו. אדם מיוחד, עם ברק בעיניים ושמחת חיים, שנרתם לכל משימה אף מעבר לנדרש. בכל אירוע שנערך ביחידה התנדב לסייע במקצועיות ומכל הלב.

בשל יכולתו לנהוג בנינוחות ובשלווה היה אהוד ואהוב על חבריו הרבים. סהר היה חייל שידע לתת, להקריב ולהשפיע רבות על הסובבים אותו. ניחן בערכי מסורת, ברגישות וביכולת נתינה שבזכותם היה אדם וחייל מיוחד".

ב-15.2.2011, חג האהבה, יצא לבלות עם חברות וחברים, ובאותו ערב גם ציין את שחרורו הקרב משירות סדיר. בלילה, בשובם הביתה, נהרג בתאונת דרכים.

סמל ראשון סהר ביטון נפל בעת שירותו ביום י"א באדר א' תשע"א (15.2.2011). בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים ושלושה אחים.

על מצבתו כתבו בני משפחתו: "עמוק בלב עיגולים של כאב. יהללו, יהללוך מלאכים..." (מהשיר "שמחות קטנות" של עמיר בניון ומיכה שיטרית).

כתב למשפחה סגן-אלוף באדי, מפקד היחידה: "אין במילים נחמה אל מול היגון והשכול אשר פקדו אתכם... נזכור תמיד את דמותו האצילית של סהר, את החיוך ואת מעשיו הטובים. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך".

עמיר בניון כתב ומבצע את השיר "מה נשאר" לזכר חברו סהר. השיר ניתן להאזנה באתר יוטיוב:

"מה נשאר מכאן ואילך, מה נשאר פצעים ומלח / כדי להזכיר לי, כמה זה כואב אצלי.

כן מה נשאר מכאן ולמה המה נשאר / הפנים שלך בוכות איתי מתחת לשמיכה שלי.

מה נשאר רק געגוע שנורה מדי פעם מן הלב / והלב הוא לא קרוע לגמרי הוא עוד נלחם ומתפתל / הוא עוד דופק וסובל ומרגיש אותך.

מה נשאר מכאן ואילך, מה נשאר אש וקרח / כדי לטשטש עוד זיכרון כואב מדי".

המשפחה הפיקה חוברת לזכרו, ובה תיאור קורות חייו ותמונות רבות שלו, בהן תמונות בתחפושותיו המיוחדות והמושקעות לאורך השנים.

סהר מונצח ב"יד לבנים" בבאר שבע.